"מאחורי הסלים" – טור חדש בוא אביא ראיונות או סיקורי עומק עם ועל האנשים שמאחורי הקלעים/הסלים. בטור ביכורים זה נכיר מקרוב את רונן גינזבורג, מאמן ישראלי באירופה עם קשר עקיף לליגה. סיפורו שוזר היסטוריה ונוסטלגיית כדורסל ישראלית והווה אירופאי עטור הישגים.

מאמן נבחרת צ'כיה, רונן גינזבורג (הידוע בכינוי ננו) נוהג לבקר את שחקניו באשר הם, ומידי שנה שם את פעמיו אל עבר הבירה בה נמצא כוכב הנבחרת, תומאס סאטורנסקי (הידוע בכינוי סאטו בארה"ב, וסאטי באירופה). במהלך ביקורו בוושינגטון בינואר 2019 דיברנו לא מעט, ואפילו זכיתי לכמה וכמה שיעורים בכדורסל מודרני במהלך שיחתנו (נושא לכתבה אחרת) שהתנהלה תוך כדי שני משחקי ליגה של וושינגטון וויזארדס.

ספר לי קצת על הילדות שלך, איך הגעת לכדורסל.

”גדלתי על הירקון בתל-אביב, ממש ממול למגרש של בית"ר תל-אביב, והיינו משחקים שם כדורגל וכדורסל מגיל 7-6, ובגיל 9 פתחו שם קבוצות כדורסל. בית"ר היתה בשכונה. גם הפועל ת"א היתה לא רחוק, הכל היה על הירקון בתל–אביב, ואני אוהד הפועל במקור, אבל זה היה רחוק מידי לאימא שלי, אז התחלתי לשחק בבית"ר תל-אביב, שהיתה אז קבוצה עם מסורת. זה התחיל בתור תחביב. בגיל 12 עברנו לרמת השרון, והייתי נוסע עם יואב קדמן, לימים שחקן במכבי ת"א, וחן ליפין באוטובוסים חצי שעה-שעה הם למכבי תל-אביב, אני לבית"ר. זאת היתה הילדות: כדורסל, ולעיתים היינו מגוונים, עוברים לכדורגל קצת. ”

האם ההורים תמכו?

“עד שלא הבאתי את הצ'ק הראשון, הם לא ידעו מה אני עושה בכדורסל…”

מי היו המאמנים שהשפיעו עליך אז?

"בילדים, בקט-סל, שימי ריגר היה המאמן הראשון שלי."

באמת?

"כן," הוא עונה בחיוך.

משהו שאתה זוכר?

"אני זוכר, אבל אני לא יכול להגיד…"

אבל בטוח היו דברים טובים גם?

"הוא גם אימן אותי בבוגרים. מה שהחבר'ה האלה נתנו לי, גם שימי, גם פיני גרשון, גם מולי קצורין, כל אלה אימנו אותנו כשהיינו ילדים, נתנו לא רק לי אלא לכל החבר'ה בשנתונים האלו, היתה האהבה לכדורסל."

ספר לי קצת על שימי ריגר.

"הוא בדיוק עלה לארץ, שנת 1972, והתחיל לאמן ילדים.”

בעברית או באנגלית?

הוא נזכר עם חיוך: “באנגלית! הוא היה מקלל אותנו באנגלית, וצורח עלינו… אחרי זה התקדם, נהיה מאמן הבוגרים בהפועל רמת-גן. אחר כך הוא אימן אותי בבית"ר תל-אביב בבוגרים בשנת 1984. היה לו passion לכדורסל.”

בית"ר תל-אביב היא קבוצה שרבים מהצעירים יותר מאיתנו אולי אינם מכירים היטב מהסיבה הפשוטה שהיא כבר אינה בליגה הראשונה שנים רבות. אך רשימת השחקנים והמאמנים שעברו בקבוצה מרשימה מאוד. המאמנים אשר גידלו את ננו בקבוצת הנוער והבוגרים של בית"ר הם לא פחות מאשר (בסדר א”ב): פיני גרשון, אלי קנטי, מולי קצורין, שימי ריגר, צביקה שרף.

גינזבורג ממשיך לספר:

"כל המאמנים שאתה רואה היום, הם אלה שאימנו אותנו. הם היו אז חבר'ה צעירים, בני 25 בערך, רעבים לכדורסל. דור היסטורי של מאמנים. הם התחילו בילדים, בנוער. היה אז איזה שהוא "חור" מבחינת מאמנים, ואז בגיל יחסית צעיר הם קיבלו קבוצות בוגרות לאמן בליגת העל. הם נתנו לנו הרבה יסודות כדורסל.”

מי המאמן שהכי השפיע עליך, שאתה לוקח ממנו רעיונות?

"אני לוקח מכולם. הייתי המון שנים עוזר של מולי קצורין. למדתי ממנו הרבה מאוד בפן המקצועי, בהתנהלות עם שחקנים, הנהלות. ואז, באיזה שהוא שלב, אתה גם מפתח את ה"אני" שלך.”

מצ'-אפ או יריבות שאהבת במיוחד בתור שחקן?

"תשמע, הייתי קלעי, שומר גדול לא הייתי! נגד דורון, נגד מיקי. כשדורון היה במכבי רמת-גן, מיקי כשהיה במכבי. אור גורן. דורון היה פנומן."

היית משווה את יכולת הקליעה של דורון ג'מצ'י נגיד לקליי תומפסון?

"כן. אם היה משחק היום כבר מזמן היה באנ.בי.איי. היה לו תפקיד מוגדר של קליעה אבל הגדולה שלו שיכל להוציא את הכדור ממש מלמעלה."

אנקדוטה מעניינת היא שלג'מצ'י הוצע חוזה (לא-מובטח) על ידי הקבוצה המקומית, הוושינגטון בולטס, לפני שנים.

מולי קצורין, ממובילי המאמנים בישראל ולימים מאמן מכבי תל-אביב ונבחרות ישראל ופולין, הסכים להתראיין להופס לשם הכנת הכתבה. קצורין אימן את קבוצת הנוער והיה עוזר מאמן של הבוגרים בבית"ר תל-אביב בשנים 1980-1979. קצורין נזכר שננו, אשר שיחק בו–זמנית בנוער ובבוגרים, "היה קלעי יוצא מן הכלל.”

גינזבורג אימן בארץ במסגרות שונות עד 2006 ואף הוביל את בני השרון הרצליה לגמר הגביע ב-2005 נגד מכבי תל–אביב האגדית של שאראס–וויצ'יץ' שהביסה את בולוניה בגמר היורוליג ב-44 הפרש פחות משנה קודם לכן. לאחר ההפסד (108-89) אמר בפרגמטיות אופיינית: "גמר גביע אירופה נגמר כאן ב-44 הפרש, ככה שיצאנו מהמשחק הזה לא רע.” (אלישע שוחט, ספר הכדורסל הישראלי, עמ' 382).

מערכות יחסים שנבנות בכדורסל נמשכות לעיתים שנים רבות. ב-2006 מונה קצורין למאמן נבחרת הדגל של הכדורסל הצ'כי, נימבורג, והביא עימו את גינזבורג כעוזר מאמן. שנתיים לאחר מכן מונה קצורין למאמן נבחרת פולין וקצורין מינה את גינזבורג לעוזרו גם שם.  נימבורג שיחקה בתחילה במפעל השלישי ברמתו של פיב"א אולם בתקופתם הקבוצה השתדרגה מבחינת היכולת ועברה לשחק במפעל השני ברמתו, היורוקאפ, התחרותי הרבה יותר ואף רשמה ניצחון מפתיע על צסק"א ב-2012 בליגת ה-VTB. קצורין מספר שהיתה זאת במובנים רבים תקופת מעבר עבור הכדורסל הצ'כי:

"באו הרבה מאוד צופים למשחקים ביורוקאפ וזה נתן דחיפה רצינית לכדורסל בצ'כיה. בתקופה שלנו אחד הדברים המשמעותיים שהבאנו הוא מוסר עבודה. שיפרנו את משחק ההגנה. נימבורק היתה קבוצה שמנצחת משחקים דרך ההתקפה. זה הספיק בליגה המקומית, אבל בשביל להצליח ברמה האירופאית צריך הגנה. המשחק הקבוצתי, הרבה בזכותו של ננו, מאוד השתפר. מעבר לכדורסל, שחקנים מאוד אהבו אותו ולשחק בשבילו. היה לו relationship מאוד טוב עם השחקנים."

בסוף ינואר, העניק הוועד האולימפי הצ'יכי לגינזבורג את תואר "מאמן השנה לספורט קבוצתי." הפרס מוענק על–פי בחירות של המאמנים הצ'כים בכל הענפים האולימפיים. גינזבורג הגיב להופס על הזכייה:

"זה כבוד בשבילי וגם לענף הכדורסל בצ'כיה לקבל את הפרס. כנראה שעשינו משהו גדול שהגענו לאליפות העולם והבוחרים ידעו להעריך את זה."

הישגיו של גינזבורג עם הנבחרת כוללים העפלה לאליפות העולם של פיב"א בפעם הראשונה (זו שתתקיים בקרוב בסין ובה הוגרלה לאחרונה לבית מוקדם ואימתני עם ארה”ב של פופוביץ', טורקיה החזקה, ויפן) וכן מקום 7 באליפות אירופה ב-2015 (הגבוה בהיסטוריה של נבחרת צ'כיה). למדקדקים, נבחרת צ'כוסלובקיה כמובן העפילה לאליפות העולם, בפעם האחרונה ב-1982, אך מאז שצ'כיה מתמודדת כמדינה עצמאית לא העפילה למפעל.

קצורין מוסיף:

"הוא עשה שני דברים גדולים עם הנבחרת הצ'כית. קודם כל, מקום 7 באליפות אירופה. בנוסף, לאחרונה עלה עם הנבחרת לאליפות העולם והבטיח את העלייה כבר הרבה לפני סוף המשחקים המוקדמים. למרות העובדה שלא כל הזמן כל השחקנים תמיד מגיעים מסיבות שלא תלויות בו, הוא ניצח את המשחקים שהוא צריך לנצח. זהו הישג יפה מאוד. פעם ראשונה בהיסטוריה של צ'כיה. ננו כבר למעלה מעשר שנים בצ'כיה ויש לו חלק גדול מאוד בהתקדמות של הכדורסל הצ'כי. אני שמח בשבילו כי ננו הוא בחור צנוע, בחור טוב. באופי שלו, כולם אוהבים אותו. כמובן שהוא גם מאמן טוב. זה שהוא זוכה להערכה נותן לי באופן אישי סיפוק גדול כי אני בעצם הבאתי אותו לצ'כיה."

לאחר משחק ליגה נגד מילווקי בתחילת פברואר, תומאס סאטורנסקי, כוכב נבחרת צ'כיה ושחקן וושינגטון וויזרדס, הגיב על החדשה ודיבר על התמונה הגדולה:

לאחר משחק ליגה נגד סקרמנטו במרץ, צ'ייסון ראנדל הגיב גם הוא על הזכייה. ראנדל מתפקד בתור המחליף של סאטורנסקי בוושינגטון ובילה את עונת 2016-2015, לאחר ארבע שנות קולג' בסטנפורד, בקבוצת נימבורג, בא אימן ננו:

מוטי דניאל, השחקן האגדי של מכבי תל–אביב לשעבר והמנהל הנוכחי של נבחרת ישראל בכדורסל, התראיין להופס וחלק קצת מהיכרותו עם ננו:

"אנחנו מכירים שנים רבות. שיחקנו ביחד בנבחרת הנוער, הפכנו להיות חברים, היינו בצבא ביחד, וכשאני למדתי בג'ורג' וושינגטון הוא למד בפנסילבניה."

בשנת 1986-1987 שיחק ננו במכללת מרסיהרסט באירי, פנסילבניה ולאחר שנים נכלל בסגל כל הזמנים של המכללה (לימים, אוניברסיטה), בעיקר בזכות יכולת הקליעה שלו מ-3 (היה בין עשרת קלעי השלוש המובילים בדיביזיה השניה של המכללות באותה שנה). היתה זו השנה הראשונה שליגת המכללות הנהיגה את קו השלוש בכל המסגרות.

דניאל עקב אחר עבודת האימון של ננו בארץ בשנות ה-90 וה-2000:

"יש לו אופי יחסית שקט וצנוע. לכן הוא לא כל–כך התקדם בכדורסל הישראלי. דווקא באירופה יכל להביא יותר לידי ביטוי את היכולות שלו. לננו יש חשיבה מאוד מיוחדת בתור מאמן, מחוץ לקופסא. יש לו אומץ לעשות דברים לא שגרתיים. למשל היום, מדברים על סמול–בול, הוא היה עושה דברים כאלה עוד לפני שזה היה נהוג. הידע שלו אדיר. תמיד היינו צוחקים איתו כשאימן קבוצות בארץ שהוא היה מומחה לשחקנים עד $150,000. הוא הכיר את השוק הזה בצורה אבסולוטית, היכרות ממש מהשטח כיוון שהוא לא אימן קבוצות גדולות בישראל."

מוטי דניאל המשיך לעקוב אחר הקריירה של ננו גם כשהאחרון עבר לאמן את נימבורג בצ'יכיה ואף ביקר שם מספר פעמים: "המועדון התנהל בצורה ממש מקצוענית, שנתן לו את המקום שלו להתעסק בכדורסל נטו. “

לגבי אימון נבחרת צ'כיה, דניאל הוסיף כמה פרטים מעניינים ואולי פחות מוכרים:

"צ'כיה היא מדינה קטנה. אמנם יש לו שחקנים מצויינים, אבל זה בדיוק הכוח של ננו, לדעת לרתום אותם. צ'כים בניגוד למדינות מסויימות אין להם את הקטע הלאומני של להתגייס לנבחרת בתור משהו חובה. צריך לייצר אתגר לשחקנים האלה, לחבר אותם, להביא אותם למקום שהנבחרת חשובה להם. זה לא פשוט מה עוד שבא מישהו זר, ולא איזה שם עולמי. יש לו מצד אחד נועם הליכות ומצד שני קשיחות, הוא לא פראייר. מצד אחד השחקנים לא מרגישים שהוא חלש ומצד שני לא מרגישים שהוא שחצן."

לסיום ראיון קצר שערכתי עם ננו ב-21 בינואר 2019, בתום משחק ליגה בין וושינגטון לדטרויט, ממש מאחורי הסל:

אולי יום אחד נראה את ננו מאחורי הקווים במגרש אנ.בי.איי?